החלטה בתיק ע"מ 1698/13

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שתי עבירות - האחת עניינה העלבת חייל והשנייה תקיפת חייל.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום מעצרו, עוכב המשיב במחסום "בולם יואב" על ידי כוחות הביטחון. בעת היותו במחסום, גידף חיילת שעברה לידו וקרא לה בשמות גנאי, וכן תקף חייל נוסף במכת אגרוף לפנים.

התביעה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אולם בית משפט קמא הורה על שחרורו בתנאים הכוללים הפקדה של 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' והתייצבות בתחנת משטרה פעמיים בשבוע, ומכאן הערר שלפניי.

התביעה טענה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, הן בעדות החיילת, הן בעדות החייל שהיה עמה, שהבחין כי המשיב מרים את ידו להכותה - התערב על מנת להגן עליה וחטף את המכה בעצמו, וכן בעדות חייל נוסף. עוד טענה התביעה כי ההלכה הינה כי הכאה ותקיפת חיילים מקימה עילת מעצר של מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום הליכים ללא חלופה.

סניגורו של המשיב טען כי החלטת בית משפט הינה ראויה, ומביאה בחשבון את העובדה כי המשיב בעל עבר נקי, אב לשבעה ילדים בגילאי חצי שנה עד עשר שנים, מתגורר בשטח C והוא בעל אישור כניסה לאזור קו התפר. לטענת הסניגור, מן הראוי בנסיבות אלה לשקול חלופת מעצר.

דיון והכרעה

על פניו קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב, הגם שהמשיב עצמו הכחיש את כל המיוחס לו. עם זאת, מן הראוי לציין כי גם לדברי החיילים במקום המשיב לא המשיך לתקוף ולהכות את חיילי צה"ל לאחר אותה מכה, שככל הנראה לא הייתה חזקה במיוחד ולא גרמה נזק.

אכן, הגידופים בהם עשה שימוש לכאורה המשיב הינם קשים ומבזים את חיילת צה"ל ופוגעים בכבודה כאישה וכחיילת. התקיפה בה מדובר אף היא מוסיפה נופך של חומרה.

מאידך, המדובר באדם ללא עבר פלילי, שהינו אב למשפחה בת שבעה ילדים, ומתגורר באזור C. האירוע בו מדובר אינו מלמד בהכרח על מאפיינים של אלימות רצידיביסטית מצידו של המשיב, שהיא הנסיבה המשמעותית לקביעת המסוכנות במקרה זה. ודוקו: אם יורשע המשיב, הוא ראוי לעונש ממשי מאחורי סורג ובריח, אולם בשלב זה, אינני סבור כי ניתן ללמוד על מסוכנות רבה ומשמעותית שיש בה כדי לשלול בהכרח חלופת מעצר.

אם ניתן היה להסיק כי המדובר במאפייני התנהגות חוזרים ונשנים (כגון עבר פלילי בעבירות אלימות, או תקיפה נמשכת של חיילי צה"ל באותו אירוע) אזי היה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, מאחר מדובר באירוע שהינו גבולי מבחינת מידת המסוכנות הנובעת ממנו, ובנוסף העובדה כי הוא נוהג להיכנס באופן קבוע לקו התפר, והיותו חסר עבר פלילי, מטים את הכף במקרה זה לנקיטה בחלופת מעצר.

לפיכך, אינני סבור כי יש לשנות מהחלטת בית משפט קמא, ועל כן אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 20 ביוני 2013, י'"ב בתמוז התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: